<h1>כפתור ופרח לרבינו אשתורי הפרחי פ"י</h1>
<h2>דף כא.</h2>
מסכת קדושין פרק האיש מקדש [מ"ט ע"ב] הוזכרו שהיו מוכרין נכסיהם ללכת לדור בארץ ישראל. ההוא גברא דזבין נכסיה אדעתא למיסק לארעא דישראל, בעידנא דזבין לא אמר, לסוף לא סליק. הוו להו דברים שבלב ולא הדרי זביניה. ההוא גברא דזבין נכסיה אדעתא למיסק לארעא דישראל, סליק ולא איתדר ליה. ומסקנא, דהא סליק ולא הדרי זביני. ההוא גברא דזבין נכסיה דבעא למיסק לארעא דישראל לסוף לא סליק, ומסקנא, אמרינן ליה אי בעית סלקת. ונפקא מינה, דאפילו איתיליד ליה אונסא באורחא אמרינן ליה איבעית סלקת עד דלא איתיליד אונסא, ולא הדרי זביניה, ואע"ג דאמר בשעת המכר על מנת כך אני מוכר. והוא ששהה אחר המכר ונתרשל עד שארעו אונס, אבל לא שהה ולא נתרשל, אלא שמיד שמכר רצה לעלות ואירעו אונס הדרי זביני. וכן נראה ממה שכתב רבינו האיי גאון ז"ל פרק י"ו וכן כל כיוצא בזה.
